<h1>תוספות רבינו פרץ — פסחים</h1>
<h2>דף יא.</h2>
[פסחים כ"ב ע"א] מועלין בהן, דוקא מדרבנן אבל מן התורה לא שייך ביה מעילה לאחר זריקת דם, דאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו. שאני דם דאיתקש למים דכתיב לא תאכלנו וכו' ומה מים מותר אף דם נמי מותר, וא"ת התינח דם חולין אבל דם קדשים מנלן דמהאי קרא לא נפקא לן אזהרה דקדשים אלא דחולין דהוי נשפך כמים אבל דם דקדשים לא נפקא לן מהאי קרא דהא לא הוי נשפך כמים, וי"ל דכיון דגלי לן בהאי אזהרה לחולין שמותר בהנאה א"כ איסור דלא תאכל דכת' גבי דם חולין אינו כי אם איסור אכילה ולא הנאה גלי לן נמי לכל אזהרות דכתיבי גבי דם אפילו גבי דם דקדשים דלא הוו איסור הנאה אלא איסור אכילה. ואימא כמים המתנסכין. וא"ת א"כ לישתוק קרא ממים ואיסור נפקא לן מלא תאכלו, וי"ל דממים לא מצי למישתק מינייהו דהא איצטריך לענין הכשר כדמוקי לה לעיל מה מים מכשירין אף דם מכשיר. וה"ק ואימא כמים המתנסכין כלומר דמהאי היקישא לא מצי למילף דשרי דם בהנאה דמצינן למימר דמים דקרא לאו במים המותרין מיירי.
<h2>דף יז:</h2>
[פסחים כ"ד ע"א] דאי מדר' אלעזר דאמר אין לוקין על לאו שבכללות, והק' הר"ר אליעזר ממיינץ דהא בפ' אילו הן הלוקין [מכות י"ג ע"א] תנן הנותר והפיגול, ואמאי יהא [לוקה] הא לאו דידיה לאו שבכללות דהא נותר כת' בהאי קרא דמייתי הכא וחשיב ליה הכא לאו שבכללות, וא"כ היכי קאמר במ' מכות דלוקין עליו. ותי' ר"י אמאי לא יאכל כי קדש לאו חשיב ליה לאו שבכללות לגבי נותר דמפרש בהדיא וביה לא משתעי קרא דכת' ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הם, אבל ודאי לגבי האי דרשא דכל שבקדש הוי לאו שבכללות כדפ', ופיגול נמי ניחא הא דקאמ' לוקין עליו דגמרי עון עון מנותר.
<h2>דף יח:</h2>
[פסחים ל"ג ע"א] גמר חטא חטא מתרומה. אבל רבנן לא סברי הך היקישא, ותימה דהא אמרי' מהך היקישא הרבה דברים וא"כ היכי מצינן למימר דרבנן לא סברי הך היקישא, וי"ל דהא דרבנן לא סברי הך היקישא היינו דוקא לענין מיתה משום דגלי קרא ומתו בו ולא במעילה, אבל לגבי שאר דברים כגון עיקר מילי דמעילה דחשיב (פ"ק) [פ"ה] דמעילה [י"ח ע"ב] אה"נ דסברי שפיר הך היקישא, ואזהרה נמי ילפינן גבי מעילה מהך היקישא דמה אכילת תרומה הזהיר דכתיב וכל זר לא יאכל קדש אף הנאת קדש דמעילה הזהיר. ומינה מה תרומה בכזית אף מעילה בכזית, וקשה דמשמע הך היקישא דקא' הכא ומינה לא יהא אלא (דר') [כר'] הא כרבנן נמי אתיא [ד]הא רבנן נמי סברי שפיר הך היקישא לענין שאר דברים, וי"ל דאליבא דרבנן מצי למימר דכיון דלא סבר[י] הך היקישא לענין מיתה ה"נ לא סבר[י] לענין כזית.
